השפה המגדרית באתר
שלום חברים - כאן עודד.
אתחיל מהשורה התחתונה: הניסוחים באתר של ‘מיינד מואר’ פונים לנשים ולגברים כאחד.
בעולם מושלם, די היה בהצהרה הזו כדי להניח את דעתן של כל הנשים ואת דעתם של כל הגברים, ולאפשר לנו להתרכז נטו בלמידה ובמדיטציה. יחד עם זאת, אני ער לכך שבתקופה שלנו קיימת רגישות מסוימת לשימוש בשפה מגדרית, ועל כן אני לא לוקח דבר כמובן מאליו, ומגיש לפניכם את המאמר הזה.
כפי שייתכן וכבר קראתם, אני מאמין גדול באיכויות וביתרונות של הדרכה מותאמת אישית. כשמגיע אלי נער, בחור, או גבר - אני פונה אליו בלשון זכר. כשמגיעה אלי נערה, בחורה, או אישה - אני פונה אליה בלשון נקבה. כשמגיע אלי אדם שמבקש שאפנה אליו בכינוי-גוף (pronoun) שונה מהכינוי שתואם למין הביולוגי שלו, סביר להניח שאעתר לבקשה בשמחה.
אבל מה עושים כשצריך להקים אתר אינטרנט שלם בעברית, שאמור לפנות לכלל האוכלוסיה בישראל ובעולם? איך מתמודדים עם שפה עתיקה, שהמגדריות הבינארית טבועה עמוק בתחביר שלה?
אפשרות ראשונה היא להשתמש בלשון נייטרלית לחלוטין: "אפשר להרשם להרפתקת מדיטציה", או "‘מיינד מואר’ מקיים מפגשים פתוחים". אני לא אוהב את האפשרות הזו. היא יבשה ומרוחקת, ומתאימה למדריכי תפעול של מוצרי חשמל, לא לבני אדם שיוצאים יחד למסע אנושי ורוחני ארוך-טווח.
אפשרות שניה היא להקפיד ולפנות גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה: "ברוך הבא וברוכה הבאה ל’מיינד מואר’. אתה מוזמן ואת מוזמנת ליצור קשר ולספר איזו מטרה אתה מעוניין ואת מעוניינת להגשים בזכות התרגול". גם את האפשרות הזו אני לא אוהב. היא ארוכה, מסורבלת, וגם עליה אפשר למתוח ביקורת: "למה 'מוזמן' לפני 'מוזמנת'? למה לא להתחיל דווקא עם האישה?". לא אפשרות מוצלחת במיוחד.
אפשרות שלישית היא לרשום בשפה השוויונית-מגדרית החדשה: “ברוכ.ה הבא.ה ל’מיינד מואר’. ההדרכות שלנו מיועדות למודטים.ות שמעוניינים.ות לחזק את המיומנויות שלהם.ן בתחום התרגול המדיטטיבי". את האפשרות הזו אני לא אוהב משתי סיבות. ראשית, הנסיון לכתוב "לכולם.ן" מוביל לתחושה אינטואיטיבית שבעצם לא מדברים עם "אף-אחד.ת". מעולם לא קראתי טקסט שכזה והרגשתי שפונים אלי אישית, ו"אישי" היא מילת המפתח שמובילה את כל העשייה שלי כמדריך וכמורה. שנית, יש שמקשרים את השימוש בשפה הזו לדעות פוליטיות שנויות-במחלוקת, וב’מיינד מואר’ אנחנו מתמקדים במדיטציה, לא באידאולוגיה.
אם כך, איזו אפשרות נותרה? מהו הפתרון הטוב ביותר?
הבחירה שלי, שנובעת מכבוד ומאהבה לשפה העברית על כלליה הלשוניים המוסכמים, היא לרשום הכל בלשון זכר סתמי. הדגש הוא לא על "זכר" - אלא על "סתמי". ‘סתם’. כי המגדר לא חשוב. כי אין לו שום משמעות באימון המיינד. כי אין שום תוכן, פעילות או הדרכה, שאני מפנה לגברים בלבד או לנשים בלבד. הכל מתאים לכלל החברים במין האנושי, ללא כל הבדל בינהם. לכן, כשאני אומר "ברוך הבא", אני מברך גם את הנשים. כשאני אומר "אתה מוזמן", ודאי שגם "את מוזמנת". אין סיבה לחשוב אחרת. הדלת פתוחה לכל.
יתרה מזאת, אחד המכשולים העיקריים עליו אנחנו רוצים להתגבר בזכות התרגול המדיטטיבי, הוא ההזדהות וההאחזות באשליית ה”אני”, שמייצרת סבל מיותר ללא צורך. ההימנעות המכוונת מהעיסוק בזהות המגדרית מסייעת בטיפוח תובנת ה”אין-אני” (‘אנאטה’), ובכך מקדמת אותנו לעבר השחרור.
ויחד עם זאת, למען הסר ספק, מדי פעם אני חוזר ומציין במפורש - "הניסוחים פונים לנשים ולגברים כאחד".
זו התזכורת לכך שכולנו, כל המינים והמגדרים באשר הם - אחד.
תודה על ההקשבה,
עודד
